ילדים לפני קריירה

שמחתי לקרוא את תגובתך. לעולם איני כותבת דברים שאינני מיישמת ואיני מאמינה בהם. גידלתי את שלושת ילדיי ונשארתי עמם בבית למשך שנים ארוכות. רק כשהיו גדולים ועצמאיים יצאתי לעבוד. את הדוקטורט עשיתי בגיל 45, כאשר בני הבכור כבר היה בן 24. מצטערת שקבלת רושם של הטפה, זו לא הייתה המטרה. מטרת המאמר הייתה להציע בילוי איכותי עם הילדים גם להורים עסוקים.

קצת צורם לשמוע הטפות מוסר בנוסח
``תמיד צריך לשים את המשפחה בראש סדר העדיפויות``
מכמה סיבות:
ראשית - עם כל הכבוד - מי את שתכתיבי סדר עדיפויות לכולם?
2. ``תמיד``?, ``חובה``? מה שמתאים לך לא מתאים לאחרים
3. את דוקטור. אל תשחקי אותה ותגידי שלעולם ועד שמת רק את הילדים בראש סדר העדיפויות.
לעיתים איפשרת להם לתת לךלעשות דברים שחשובים לך ולא רק מה שקשור ישירות בהם ונעשה למענם.

אני אם לשלושה נשארתי בשמחה בבית עם כולם בשנתם הראשונה, - עם השלישי עד היום.אף אחד מהם לא היה בצהרונים וכולם התקבלו עם ארוחת צהריים ביתית וחמה.
ויתרתי על קריירה ועל הרבה חלומות ואני עושה את זה בשמחה ומטפחת את ילדיי באהבה אך גם מודעת למחיר שאני משלמת על כך - למרות שהרווח על גידול הילדים - גדול.

איש לא יכול לומר שלא שמתי את הילדים בראש סדר העדיפויות.
ועם זאת אני חושבת שצריך להימנע מדברים גורפים ופופוליסטיים שגורמים רק רגשות אשמה ותחושה רעה למי לא רוצה או לא יכולה לשים רק את המשפחה כל הזמן במרכז.
ומעניין שתמיד המטיפות הגדולות הן אלה שלא באמת מקיימות את זה. ``לא את בהכרח, אני לא מכירה אותך``